נאום השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נפגעי פעולות האיבה – של משטרת ישראל בהר הרצל

*נאום השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נפגעי פעולות האיבה – של משטרת ישראל בהר הרצל:*

משפחות שכולות אהובות,

מפכ"ל המשטרה, נציב שירות בתי הסוהר, סמפכ"ל, מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי,

סגל הפיקוד הבכיר, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון – עו"ד זהבה גרוס מידן,

מנכ"ל הארגון שלומי נחומסון, יו"ר ארגון יד לבנים ירושלים דורון מזרחי,

מפקדים ולוחמים, שוטרות ושוטרים, אזרחי ישראל היקרים,

היום הזה – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה –

הוא היום שבו אנו עוצרים את מירוץ החיים, עוצרים את השגרה – כדי לזכור.

כאן, בהר הרצל – ההר בו נטמנו קדושי האומה – אנו מתכנסים כדי לחלוק כבוד עמוק לצדיקי האומה:

לאלה ששילמו את המחיר הכבד מכול על הזכות שלנו לחיות כאן, בארץ ישראל – מדינת ישראל,

שחוגגת הערב 77 שנות עצמאות.

מספרים על משה רבנו, שעלה למרום וראה את הקב"ה כותב כתרים לאותיות התורה.

כששאל למי מוענקים הכתרים, השיב לו הקב"ה: "לאדם אחד – עקיבא בן יוסף שמו".

משה ביקש לראותו, והקב"ה הראה לו את רבי עקיבא, יושב בבית מדרשו.

משה התפעל כל־כך מהלימוד ואמר: "יש לך אדם כזה, ואתה נותן תורה על ידי?!"

אך מיד לאחר מכן ראה את רבי עקיבא כשהוא מעונה ונרצח, ופרץ בזעקה:

"זו תורה וזו שכרה?!"

והקב"ה השיב לו: "שתוק – כך עלה במחשבה."

יש שאלות שלא שואלים. יש דברים שלא מבינים.

אבל מי שמביט בהיסטוריה – מבין הכול.

העם שסרק את רבי עקיבא במסרקות ברזל – התפוגג ונכחד.

ואילו רבי עקיבא – הוא המנצח הגדול.

זה עלה לו בדם, זה עלה בייסורים, אבל:

יש אלפי בני עקיבא, יש ממשיכי עקיבא, עם ישראל חי, מדינת ישראל הוקמה,

והתורה – שניסו לשרוף – חיה ונושמת בכל פינה בחיינו.

תורתו של רבי עקיבא היא של כולם – דתיים וחילונים, ימין ושמאל – תורה אחת לנו.

גם יקיריכם – הם בדיוק כמו רבי עקיבא.

קדושים כמו רבי עקיבא, צדיקים כרבי עקיבא, שנפלו כרבי עקיבא –

ובדיוק כמוהו – בזכותם אנחנו כאן.

בכל שנה אני מנסה להבין את הדיסוננס, לכאורה, שבין יום הזיכרון –

היום הקשה, הלאומי – לבין חגיגות יום העצמאות שמגיעות מיד אחריו.

אך האמת היא שאין דיסוננס. יש כאן קו ישר, חד וברור,

שכולל כאב עמוק ועצב, אך גם גאווה לאומית גדולה וזקיפות קומה.

בזכות חללי מערכות ישראל – שמסרו את נפשם והקריבו את חייהם –

אנחנו יכולים לחגוג את יום העצמאות.

הם המגש שעליו הוגשה מדינת היהודים, כפי שכתב אלתרמן,

והם אלה שממשיכים להחזיק אותה – בכל יום מחדש.

משפחות יקרות,

זהו יום הזיכרון השני שאנו מציינים בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל" –

מלחמת התקומה, שהחלה במתקפה הרצחנית של מחבלי חמאס בשמחת תורה,

ביום השבעה באוקטובר – לפני כשנה וחצי.

70 שוטרים ושוטרות נפלו מאז תחילת המלחמה –

גיבורים שלא היססו, חתרו למגע, הפגינו אומץ לב והקריבו את חייהם למען כולנו.

בזכות גבורתם – מדינת ישראל חיה.

בזכותם – נמנע אסון כבד פי כמה, והאויב נעצר.

אין בכוחן של מילים לרפא את כאב האובדן.

אין בכוחנו להחזיר את היקרים לכם מכל.

אך יש בכוחנו – ובחובתנו – להבטיח ששמותיהם, סיפורי גבורתם וערכיהם ימשיכו להדהד לעד.

במותם – ציוו לנו את החיים.

חיים של מחויבות, של שליחות, ושל מסירות נפש למען עם ישראל.

ביום הזה אני מתחייב בפניכם:

לעולם לא נשכח את בניכם ובנותיכם – אהובי לבנו –

שבזכותם מדינת ישראל עומדת על רגליה, כאומה ריבונית ועצמאית.

נמשיך להנחיל את מורשתם לדורות הבאים.

נמשיך לבנות משטרה חזקה, עוצמתית, חותרת למגע, נחושה ואמיצה – עם הרבה גאווה לאומית.

משטרה שתהיה ראויה לכם, ראויה לכל אזרחי ישראל,

וליקיריכם – שלעולם יהיו חקוקים בליבנו.

יהי זכרם ברוך.