נאום השר יצחק וסרלאוף בטקס יום הזיכרון הממלכתי בבית העלמין הצבאי בנהריה

משפחות שכולות יקרות – הורים, רעיות, בעלים, ילדים, אחים, חברים קרובים; נציגי צה"ל; נציגי המשטרה וכוחות הביטחון; ראשי ערים ומועצות; רבנים ואנשי ציבור; וכל מי שהגיע לכבד בנוכחותו את גיבורי ישראל.

השנה זהו איננו יום זיכרון רגיל, אנו נמצאים משמחת תורה ביום זיכרון אחד ארוך שעודנו נמשך, כאשר רק אתמול קברנו חמישה מטובי בנינו. בשעה זו לוחמינו הגיבורים ממשיכים לעמוד איתן ולהילחם מול מרצחי החמאס ברצועת עזה, ופה בצפון הארץ.

132 אחיותינו ואחינו שנחטפו עודם נמצאים בידי האויב האכזר, וחובה עלינו לזכור אותם בכל רגע ובכל שניה, ולפעול ללא לאות עד להשבתם. נישא תפילה ממעמקי ליבנו שכל החטופים והחטופות הנמצאים בעזה ישובו במהרה. למשפחתם, לארצם ולעמם.

למעלה מ-1500 נופלינו איבדה מדינתנו היקרה מהשביעי באוקטובר.

כלוחם בגולני אני יודע וזוכר שאת רוח הקרב שאבנו תמיד מהלוחמים שנפלו. הם סללו לנו את הדרך למסירות נפש ולהקרבה, לאהבה ולנתינה אינסופית ולגדלות ותעצומות נפש שמביאים לנו ניצחון והכרעה בשדה הקרב.

אדמת בית העלמין הצבאי בנהריה ספגה השנה לתוכה קברים טריים. נשים וגברים; צעירים ומבוגרים; עולים וילידי הארץ; חיילים ממג"ב, מחיל התקשוב, מפיקוד העורף, משריון, מגולני ועוד. איננו צריכים ליסוע רחוק כדי לפקוד קברי צדיקים; הם נמצאים ממש כאן, בבית עלמין זה.

משפחות שכולות, גם אם אאסוף את כל המילים הקיימות בעולם, גם אם אעמוד כאן ימים רבים ואדבר על יקירכם שאינם, כי מסרו נפשם עבור מזבח האומה, לא תיבש עיניכם, ולא ירפא כאבכם.

ילד היה ונשאר ילד. הילד של אמא. האמא שעמדה בברית כשהוא רק היה בן 8 ימים ושמעה את הברכה הראשונה על בנה: ריבונו של עולם קיים את הילד הזה לאביו ולאימו. אמא ענתה אמן בכל כוחה. היא גידלה אותו ולימדה אותו ללכת. היא ליוותה אותו ליסודי ואח"כ לתיכון. והילד שלה נעשה גבר. הגאווה שלה. עיניה נשואות אליו. הילד מתגייס לצהל ואמא גאה בו כל כך. ככה חינכו אותו בבית. לאהבת המולדת. למסירות נפש למען העם והמדינה.

פעם אחת דפקו בדלת. אמא באה לפתוח ולחבוק שוב את בנה בזרועתיה. הילד שהיא התגעגעה אליו כל כך וסוף סוף יוכלו להעביר יחד את סוף השבוע. אבל מול הדלת עמדו אנשים אחרים.

וגם הרעיה שיושבת ומחכה בדאגה לבעל היקר שיחזור מהמלחמה, ושוב יוכלו לבלות כמשפחה. גם היא שומעת דפיקות. "קול דודי דופק" היא קיפצה לעבר הדלת. קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר. היא הביטה באנשים האלו שעמדו על המפתן וחייה נעצרו. האור בבית כבה מאליו. העציצים בחצר נבלו. וביום אחד לכלום כבר לא היה ערך.

השבעתי אתכם בנות ישראל ונהריה אם תמצאו את דודי תגידו לו. תגידו לו שחולת אהבה אני.

והילדים, הילדים הקטנים שמה הם כבר מבינים. יצטרכו לשאת את התואר: יתומים. לנצח. לך תסביר לילד בן 3 שאבא כבר לא יחזור. הוא הפך למלאך ששומר עליך מלמעלה תסביר אמא. והוא יענה בתמימות שהוא גם רוצה להיות מלאך כי הוא מתגעגע לאבא. ואמא תחבק אותו ותגיד לבנה: גם אני מתגעגעת בני.

כל שנותר לנו הוא לחבק אחד את השני חזק ולהקשיב לאבא מתוך הלב שלנו.

הורים, רעיה, ילדים, אחים, אתם עומדים איתנו כאן, בחלקה הצבאית של בית הקברות בנהריה, שום דבר לא יכול לעמוד מול הכאב האדיר הזה.

כל המילים תאלמנה מול הדמעות של האמא על בנה או ביתה. היא חינכה אותם להקריב עבור אחרים. עבור ילדים אחרים שיוכלו לחיות ולגדול ולהקים משפחה. אך הילד שלה, הוא לעולם ישאר בן עשרים.

הקרבנות הללו שמסרו את נפשם עבורנו עשו זאת כדי שנהיה אנשים טובים. כדי שהמדינה שעבורה הם נפלו תהיה עוגן איתן של לכידות ואחדות בתוכנו.

הלוואי שנהיה ראויים לאותם לוחמים גיבורים. הלוחמים הללו, שבאמת אהבו את החיים, הם רצו לחיות, אבל היה משהו גדול יותר מהרצון הפרטי שלהם. הגנה על המולדת.

משפחות יקרות, תודה. תודה שהגעתן הנה, תודה שבזכותכם אנחנו כאן. תודה שאתם קמים כל בוקר וממשיכים למרות הכאב העצום והחלל הגדול לחיות ולבנות.

אני אוהב אתכם. כולנו כאומה אוהבים אתכם. אתם משפחת השכול המשפחה של כולנו. אתם חלק מאיתנו בכל יום ובכל שעה. החוב שאנו חבים לכם הוא אינסופי, ואהבה שלנו אליכם היא עצומה. הכרת הטוב להקרבה שלכם עבורנו היא אינה רק מוסרית, אלא היא חובה ערכית ראשונה במעלה, שמאירה את דרכינו בכל יום ויום.

אני יודע שעבורכם יום הזיכרון הזה נמשך כל השנה כולה. אתם המשפחה השכולה עבור כולנו. ההורים, הרעיה, הילדים והאחים, כולנו מחויבים לכם לנצח, מוקירים לנצח, מחבקים לנצח ומצדיעים לנצח.

אתם שחוויתם את הנורא מכל, אנא מכם, תתפללו איתנו יחד שכל החיילים והחיילות יחזרו הביתה בשלום. איננו מסוגלים לעוד הספד. איננו מסוגלים לומר עוד קדיש ולהקים עוד אנדרטה. אנו רוצים חיים.

ייסורים רבים עברנו. מילותיו של משורר תהלים מקבלים משמעות נוספת בעומדנו כאן ספוגים ברגבי בנינו ובנותינו. יהי שלום בחיילך שלווה בארמנותייך. למען אחיי ורעי אדברה נא שלום בך. למען אותם אלו שנפלו ועוד אינם אבקשה טוב לך. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. יהי זכרם של גיבורנו וכלל חיילינו ברוך.